<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' טומאה</h1>
<h2>דף ד.</h2>
אין לי אלא המת, עצמו. מנין לרבות הדם של מת, כגון רביעית דם שמטמא באהל מדכתיב במת בנפש האדם אשר ימות ת"ל לנפש וכן הוא אומר [דברים י"ב] כי הדם הוא הנפש. ומנין לרבות כל הטומאות הנפרשות מן המת, כגון עצם כשעורה. ת"ל לנפש, ואע"פ שאינו מטמא באהל מטמא במגע.
<h2>דף ה:</h2>
אבא גבה עינים היה, כלומר שלא היה הול(י)ך בכובד ראש אלא מביט הנה והנה וכשבאה אשה גרושה וישרה בעיניו לקחה ונתחלל הזרע ודוקא הנולד מן הגרושה והאי [הוא] דהוי מותר להטמא למתים אבל מחלוצה שאינה אסורה אלא מדרבנן דנפקא מרבוי ואשה גרושה [קידושין ע"ח ע"א] דהוה ליה למכתב וגרושה מאישה וכתב ואשה לריבוי חלוצה אתא והפסוק אינו כי אם לאסמכתא ואסור להטמא למתים.
<h2>דף מז.</h2>
ולא בזמן שפרשו מדרכי צבור, כגון המינין והמשומדים והמסורות.
